יש הרבה ספרי ילדים שפיל מככב בהם, ובצדק. יש משהו בחיה הגדולה, התמימה, אפופת התוגה הזאת, שמעורר חיבה והזדהות.

על מה הספר ובמה ייחודו?

"כי ככה זה אצל פילים..." הוא סיפור מסע התבגרות של ג'ו-וו, פיל בשפת הניאנג'ה, בג'ונגל של זמביה.
הוא מבוסס על סיפור אמיתי, עם צילומים אותנטיים של פילים שצילמה המחברת במסעות הספארי שעשתה עם בן זוגה בעת שגרו באפריקה. הצילומים המשולבים בסיפור מוצגים בדרך מיוחדת ושונה מספרי הילדים ומאלבומי הטבע המוכרים, כאשר קו המסע של ג'ו-וו, הפיל המאויר, חוצה את כל הדפים.

 
דרך סיפורו המרתק של ג'ו-וו חווים הילדים את הקשיים שבהם נתקל הפיל המתבגר במסעו. הוא צריך להתמודד מול חיות הג'ונגל, עם הפחדים ועם הצורך לקבל החלטות, בדיוק כפי שקורה לבני האדם בכל שלב בחייהם – הן כמבוגרים והן כילדים.

"בדיוק כמו שחוויתי אני בזמן שיצאתי למסע שלי בעולם", אומרת רטס-דוידוביץ. "בחששות כבדים עזבתי את חיי המוכרים, את שני בני הגדולים, את מקום עבודתי בבית הספר התיכון שבו לימדתי, והלכתי עם הלב אחר האהבה וההרפתקה".

המסע שלה התחיל ב-2007. היא נחתה בבוסטון שבמסצ'וסטס, ארצות הברית, והתמודדה עם מציאות חדשה וקודים של תרבות אחרת. בתום שנתיים ב- 2009 עברה למנהטן, ניו יורק, מרכז העולם, והתמודדה עם הפיתויים שמציע התפוח הגדול.

ב-2010, במעבר חד, הגיעה לזמביה שבאפריקה, ושם הפכה ברגע, מאורה המורה לספרות מבאר שבע, ל'מאדם אורה ה'מוזונגו הלבנה' (הזרה הלבנה - ביטוי השגור בארצות דוברות הסוואהילית).

בטיולי הספארי שעשתה פגשה לראשונה את ג'ו-וו הפיל האפריקני.

מספרת רטס-דוידוביץ: "ב-2012 עברנו ללובומבשי בירת מחוז קטנגה שבקונגו, שבה כלום לא דמה למה שהכרתי. גרנו בבית מוקף חומות ולצאת החוצה היה אפשר רק עם מכונית ונהג. שפות הדיבור שם היו צרפתית וסוואהלית וכמנהג המקום גם אני אכלתי בבוקר בוקארי עם עלים טחונים...
בלובומבשי עשתה אומנות, התנדבה בקהילה והקימה בית לילדות רחוב שנחשבו שם ל"מכושפות" ולפיכך מנודות, פרויקט שמתנהל עד היום. שם גם כתבה את הסיפור על הפיל שיוצא לבד למסע התבגרות בג'ונגלים של אפריקה.

"כי ככה זה אצל פילים" יצא לאור בישראל בינואר 2024, והוא מתאים להורים שאוהבים להעניק זמן איכות לילדיהם בהקראת סיפור, ולילדים שקוראים בעצמם סיפורים על מסעות וחיות, ובמיוחד לאלה מביניהם שאוהבים פילים.
 

בהפצת הספר לעולם מקווה הסופרת שההנאה מהספר המיוחד הזה, תגרום לילדים לבחור יותר בקריאת ספרים ופחות במסכים....  

יוֹם אֶחָד קָרְאָה מַטְרִיָּאק לְג'וֹ־ווּ לְהַגִּיעַ לְמוֹעֶצֶת הַפִּילִים. ג'וֹ־ווּ כְּבָר הֵבִין שֶׁכְּשֶׁמַּטְרִיָּאק, הַפִּילָה הַמַּנְהִיגָה, הֲכִי זְקֵנָה בָּעֵדֶר, קוֹרֵאת לְמִישֶׁהוּ לְמוֹעֶצֶת הַשֵּׁבֶט, זֶה בְּוַדַּאי דְּבַר מָה חָשׁוּב מְאוֹד.
"הִגַּעְתָּ כְּבָר לְגִיל 12, אַתָּה פִּיל בּוֹגֶר, אַתָּה צָרִיךְ לַעֲזֹב אֶת עֵדֶר הַפִּילוֹת הַנְּקֵבוֹת," אָמְרָה מַטְרִיָּאק בְּטוֹן רְצִינִי.

*

"לֹא! אֲנִי לֹא רוֹצֶה לַעֲזֹב אֶת אִמָּא שֶׁלִּי, בְּבַקָּשָׁה! תְּנוּ לִי לְהִשָּׁאֵר אִתְּכֶם עוֹד קְצָת!" אָמַר ג'וֹ־ווּ וּדְמָעוֹת הֵחֵלּוּ לִזְלֹג מֵעֵינָיו.

"פִּילִים זְכָרִים בּוֹגְרִים לֹא נִשְׁאָרִים עִם קְבוּצַת הַפִּילוֹת וְהַפִּילוֹנִים הַקְּטַנִּים, הֵם צְרִיכִים לָלֶכֶת לְדַרְכָּם, לִמְצֹא אֶת הַפִּילִים הַזְּכָרִים וְלִלְמֹד מֵהֶם דְּבָרִים חֲדָשִׁים," קָבְעָה מַטְרִיׇּאק, סוֹבְבָה אֶת גַּבָּהּ וְהָלְכָה.

*

ג'וֹ־ווּ הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וְהֵנִיעַ אֶת הַחֵדֶק שֶׁלּוֹ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה. הוּא הֵבִין שֶׁאֵין לוֹ בְּרֵרָה וְהוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לְהִפָּרֵד  מִכֻּלָּם.

"יִהְיֶה בְּסֵדֶר, בֵּן שֶׁלִּי אָהוּב," עוֹדְדָה אוֹתוֹ מַאמִילָה, אִמּוֹ. "לֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת אַבָּא שֶׁלְּךָ, הוּא נִמְצָא עִם עֵדֶר הַפִּילִים הַגְּבָרִים. יֵשׁ לְךָ הַרְבֵּה מָה לִלְמֹד מֵאַבָּא שֶׁלְּךָ, אָפְרִיק, הוּא הַמַּנְהִיג שֶׁל הַפִּילִים."

מַאמִילָה וַאֲחוֹתוֹ חָזְרוּ לְעֵדֶר הַפִּילוֹת וְג'וֹ־ווּ הִתְחִיל לֵהִתְכּוֹנֵן לַמַּסָּע..

*

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁכָּל הַפִּילוֹת רָחֲצוּ בַּנָּהָר, נִפְרָד ג'וֹ־ווּ מִכֻּלָּן וְיָצָא לְמַסַּע הַהִתְבַּגְּרוּת שֶׁלּוֹ, לְבַדּוֹ.

"לֹא אִכְפַּת לִי, אֲנִי אֶסְתַּדֵּר, אֲנִי אַרְאֶה לָהֶם מָה זֶה..." מִלְמֵל לְעַצְמוֹ ג'וֹ־ווּ כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק וְהִתְחִיל לָלֶכֶת לְכִוּוּן הַגּ'וּנְגֶּל הַגָּדוֹל, מְנַסֶּה לְהַסְתִּיר אֶת דִּמְעוֹת הָעֶצֶב.

*

אני אורה רטס-דוידוביץ, 60 פלוס, נשואה לשרון, אמא לשני בנים, סבתא ל5+5- נכדים, היום תל אביבית, רוכבת בשבילי האופניים של העיר, כותבת. 
הייתי פעם אם חד-הורית, מורה לספרות והבעה בתיכון בבאר שבע, עד שהגיע הנסיך על הג'יפ הלבן ולקח אותי אתו לסיבוב בעולם. 

גרנו בכל מיני מדינות ועשינו המון מסעות. בבוסטון מסצ'וסטס, לימדתי עברית ואת עצמי אנגלית, בניו יורק הסתובבתי ברחובות וכתבתי עלַי ועל מנהטן, בזמביה ובקונגו שבאפריקה, בהן גרתי כשבע שנים, הייתי "מדאם אורה", ה"מוזונגו של לובומבשי" בפי המקומיים, ובחרתי שם בעשייה ויצירה ולא בהתבודדות ושקיעה... 
עשיתי כל מיני מלאכות, ברובן אומנותיות, התנדבתי בקהילה המקומית והקמתי בלובומבשי, קונגו, 
בית לילדות רחוב הנחשבות שם למרבה הצער - "מכושפות".
בהשראת צילומי החיות שצילמנו במסעות הספארי, כתבתי סיפורים ויצרתי מהם ספרים לנכדים, המתארים את חיי באפריקה, ב"עולם השלישי".

לאחר כשבע שנים, נפרדתי מהיבשת השחורה וחזרתי לארץ בעקבות מותו של אבי והצורך לטפל באמי שהייתה מראשונות נפטרות הקורונה. הייתה זו תקופה קשה. 

באותה עת נפרדתי גם מהתואר "מאדם אורה" וזכיתי בתואר החשוב מכל - "סבתא אורה". 
אני בהחלט סבתא משקיעה. כמעט כל סופ"ש נמצא אצלי נכד שזוכה לים אהבה, אוכל ומשחקים בהתאם לגילו ורצונותיו. בשותפות הזו, להיות חלק ממי שהם יגדלו להיות כבוגרים, אני רואה שליחות, "כי ככה זה אצל הסבתות..."

תמיד אהבתי לכתוב. בניו יורק היה לי בלוג - "ניו יורק. אני ומנהטן" על חיי וחוויותיי בתפוח הגדול, ויש לי עדיין "ספר במגירה" שמסופר בו על חברה שפגשתי במנהטן, ויחד העברנו סיפורי חיים ברחובות העיר. 

ספר הילדים הראשון שלי "המסע לקינוח האף" יצא לאור ב-2022. הסיפור נוצר מתסכול ומחוסר הצלחתי ללמד את נכדי לקנח את האף והם התקשו לבצע את פעולת הקינוח. התחלתי לחקור בנושא, שיתפתי את כלתי, שרון רטס, מעצבת אופנה, אם שניים מנכדיי, ובאופן לא מובן מאליו... נוצרה בינינו חברות טובה שהולידה ספר. 
זה סיפור על ילד שמתמודד עם "גברת נזלת" ויוזם מסע ללימוד 'מדעי הקינוח'. 
הסיפור מהווה השראה להורים וילדים לקחת יוזמה ולהתאמן בכמה פעולות פשוטות כדי להצליח במשימת הקינוח המאתגרת. הדיבור על נזלת נחשב בדרך כלל ל"מגעיל" ומן הסתם בשל כך נפקד מקומו ממדף הספרים. "המסע לקינוח האף" מגיע אם כן כתיקון, ולשמחתי זוכה להצלחה בקרב הורים רבים המשוועים לסיוע בתחום החשוב הזה. "לפעמים לספר סיפור- זה כל הסיפור" אני אומרת...

ספר הילדים השני שלי, "כי ככה זה אצל פילים", יצא לאור בינואר 2024. הוא נכתב ב"בית האפריקאי" שלי בקונגו בהשראת סיפורים ששמעתי ממדריכי טיולי הספארי שעשינו בפארקים הלאומיים של קונגו וזמביה. כריס, המדריך, סיפר על עולמם של הפילים ועל מנהג הנקבות המובילות להוציא מהעדר את הזכרים הצעירים שמגיעים לפרקם ולשלחם למסע התבגרות בטרם ישובו וימצאו בת זוג. 
ג'ו-וו, כך קרא כריס לפיל שצילמנו בעת שסיפר את סיפוריו, ג'ו-וו ((Njeo-Vu פירושו פיל בשפת הניאנג'ה בזמביה. 
הספר מתאר מסע של פיל צעיר, נפחד ובודד, ששורד קשיים מרובים בתהליך התבגרות רב סכנות. הוא מתחבר לפיל אחר וביחד הם לומדים כישורי חיים של פילים בוגרים. זה סיפור על מעגל החיים בטבע, משל לחיינו אנו ולחיי ילדינו.

"כי ככה זה אצל פילים" ספר ייחודי. מתאים להורים שמקדישים לילדיהם זמן איכות בהקראת סיפור, הוא מתאים גם לילדים שאוהבים לקרוא סיפורים בעצמם, על עולמות אחרים ועל חיות, ובייחוד אם הם אוהבי הפילים...